אלמוג בוקר: כן, 7 רקטות ב-6 ימים זה הרבה, בטח אחרי שנה ותשעה חודשים של לחימה.

אלמוג בוקר: כן, 7 רקטות ב-6 ימים זה הרבה, בטח אחרי שנה ותשעה חודשים של לחימה. אבל דווקא בערב כזה, חשוב לומר: כוחותינו פועלים ברצועה ובכל הכוח. כל מקום שממנו משוגרת רקטה, מפונה מיד והאזור מותקף מהאוויר ומהקרקע. אין הכלה ולא משנה, אם הרקטה, יורטה, התפוצצה בשטח פתוח או גרמה לנזק. ובלי קשר לירי רקטות: הכוחות לא עוצרים. עוברים מבית לבית, מחסלים מחבלים ומשמידים כל תשתית טרור אפשרית. (למעט במקומות שבהם מוחזקים חטופינו) וזה ההבדל הגדול - ממה שהיה כאן לפני השבעה באוקטובר: אותה ממשלה, ממשלת נתניהו(רוב השנים) שבמשך שנים עצמה עיניים, הכילה ואיפשרה לחמאס להפוך למפלצת, מובילה עכשיו (באיחור רב) מדיניות של אפס הכלה. אז איך הם בכל זאת מצליחים לשגר רקטות גם אחרי שנה ותשעה חודשים: 1. יש להם עוד מתקני ייצור 2. 20 שנה של עצימת עיניים, איפשרו להם להבריח ולייצר בלי הפסקה. וכן, גם אחרי שנה ו-9 חודשים לא הגענו לכל המקומות.