פרשנות: המתיחות בין שר הביטחון כ״ץ לרמטכ״ל זמיר לא...

פרשנות:המתיחות בין שר הביטחון כ״ץ לרמטכ״ל זמיר לא החלה אתמול בלילה, והיא גם לא באמת קשורה למינויים. אי אפשר לנתק את העימות הנוכחי מהוויכוח על המשך הלחימה בעזה, ועמדת הרמטכ״ל בנושא שמנוגדת לעמדת הדרג המדיני. אלא שהמריבה פורצת סביב מינויים, כי זה מרחב המריבה הנוח: זו לא סוגיה ביטחונית גרידא, לא מדובר במבצע מסכן חיים מעבר לגבול, ולכן לשני הצדדים - גם הרמטכ״ל וגם שר הביטחון - נוח לנהל סביב המינויים את הוויכוחים וחילופי ההודעות הפומביות לתקשורת. מאחורי הקלעים יש משקעים בין השניים: השר כ״ץ מרגיש כבר תקופה שהרמטכ״ל ״לא סופר אותו״, ופועל באופן עצמאי. זמיר, מנגד, חש שהשר מנסה לתקוע מקלות בגלגלים, להחליש אותו ולהפוך את הצבא לצייתן. יש בצה״ל מי שנזכר הבוקר באמירה של בן גביר לרמטכ״ל בדיון הקבינט האחרון: ״תלמדו מהמשטרה איך מצייתים לדרג המדיני״. כל צד יטען שהוא פועל עניינית: הרמטכ״ל רוצה לקדם את המח״טים הקרביים המצטיינים של המלחמה, ולאפשר להם ודאות ויציבות ביחס לעתידם. השר טוען - אני רוצה לוודא שקודם מכריעים את חמאס, ואז מקדמים קצינים, וגם לוודא שאין מינויים של מי שהיו שותפים למחדל ב-7 באוקטובר. כך או כך, נכון שבסבב מינויים לא חיי אדם מונחים על הכף, אבל אסור להמעיט בערכם. בצה״ל מדובר באחת הסוגיות המסעירות ביותר, עיני כל הצבא נשואות לדיוני השיבוצים התקופתיים. הרמטכ״ל הקודם הרצי הלוי היה נוהג לומר, שכשהוא מתיישב אל השולחן בדיון השיבוצים לקצינים - הוא מתייחס לנושא בחרדת קודש, לא פחות מאישור של תכניות מבצעיות למבצע חשאי מעבר לגבול. קריירות בנות עשרות שנים של קצינים מונחות על הכף, וההחלטות לא פשוטות. מכאן הרגישות. בסבב מינויים כזה, הרמטכ״ל גם מעביר מסרים לכל הצבא - לקצינים הזוטרים והבכירים. אי-קידומו של מח״ט הצנחנים הקודם עמי ביטון למשל, זה מסר ברור לכל מפקד בצה״ל: גם אם אתה לוחם מצטיין, קודם כל תהיה בן אדם מול הפקודים שלך. אין מקום בצה״ל להתעמרות בפקודים או להתנהגות לא הולמת, גם אם אתה מח״ט הצנחנים הגדול. נראה שזמיר מראה לביטון את הדלת החוצה מהצבא, ובכך שולח מסר רחב לכולם. אם מותר להמר: כל המינויים יאושרו בסוף, במוקדם או במאוחר, כפי שהרמטכ״ל רוצה. עוד סבב של כיפופי ידיים ייגמר, אבל המשקעים בין הלשכות - יישארו.